יום שישי, 9 בנובמבר 2012

בישול בזול לא תהיה המאסטר שף הבא של ישראל - ההוכחה

היום אפשר כבר לקרוא את גרסת ה-400 מילה לחווית המאסטר שף שלי במוסף השבת של מעריב. אבל יש כל כך הרבה סיפורים וצחוקים ואנקדוטות שאני רוצה לספר לכם, וברור שכל זה לא באמת נכנס ל-400 מילים. לכן, קבלו את גרסת ה-4000 מילים. כל התמונות בפוסט, למעט זו המכוערת והמטושטשת לקראת הסוף (שצולמה בפלאפון שלי) הם של רועי ברקוביץ', אז כל המחמאות לצילום אליו.


הפוסט הוא ארוך! לכו לתוך האורך שלו ואל תתנגדו לו! שחלות חצילים!
כמה לילות לפני האירוע חלמתי על המנה המנצחת שלי במאסטר שף. מרק עגבניות ופלפלים קטיפתי עם עוגיות סנדוויץ' חיוכים צפים בתוכו. כן כן, שמעתם אותי נכון. עוד תוך כדי החלום הבנתי שכדאי לטחון את המרק לפני שמוסיפים את העוגיות, אחרת הן נמעכות ונהיות מושיות. לצערי נבצר ממני להוציא את המנה לפועל, שכן לא היו בקופסת ההפתעה שלנו לא פלפלים ולא עוגיות סנדוויץ' חיוכים. טוב שכך.

אירוע בלוגרים לקראת העונה החדשה של מאסטר שף באולפן בנווה אילן. האם אני מעוניינת? זה לא יהיה תחרות וזה לא יהיה מצולם, מיטל הבהירה, רק אתגר בישול כיפי עם בלוגרים אחרים, בתנאים כמה שיותר קרובים לתוכנית האמיתית. לאחר שהבנתי שלא אאלץ להביך את עצמי מול המוני בית ישראל (כנראה שאנחנו הבלוגרים נורמלים ומשעממים מכדי להוות עניין בתוכנית האמיתית) המכשול היחיד שנשאר הוא כשרות הכלים. חקרתי והתייעצתי בנושא, הצקתי למיטל, והבנתי שאפשר לגרום לזה לעבוד. הוחלט על שילוב של הבאת כלים מהבית, הכשרה של כמה כלים במקום והימנעות מכלים שאי אפשר להכשיר בקלות.
אמג! אני הולכת למאסטר שף!

הדבר הכי חשוב, כך אמרתי לעצמי ולכולם, זה לצלם את מיכאלנג'לו עם אייל שני. כל השאר לא רלוונטי. רק מפגש פסגה. על כן, כדי לא לפספס הזדמנות לצילום המונומנטלי, הסתובבתי עם מיכאלנג'לו עלי בכל עת.
אתם מוזמנים לשחק איפה מיכאלנג'לו בכל התמונות בפוסט. הוא מופיע ברובן.
אמרו שזה לא תחרות. אז אמרו. הרי להביך את עצמי מול חברי הבלוגרים והשפים המהוללים, אני לא יכולה. התחלתי לעשות לעצמי חימום מנטאלי-קולינרי. הרצתי תסריטים אפשריים בראש, עברתי על כל המתכונים המנצחים שלי, וידאתי שיש לי שלל רעיונות לשימוש בפירות ובירקות שבעונה עכשיו. אני לא אחת שזוכרת מתכונים בעל פה, ובגישוש עם מיטל בעניין נאמר לי שאם במקרה אעיף מבט לאיזה רשימה בפלאפון היא לא תגלה. ייתכן שכמה מתכוני בסיס תוקתקו באטרף לתוך פלאפון כלשהו ביום לפני האירוע. 
בסוף לא הסתכלתי עליהם בכלל. זה היה קצת כמו להתכונן למרתון ואז לגלות שבעצם אתה משתתף בתחרות סריגה לרוחק.

כל הבלוגרים, בנות IloveFood וכמה אנשי צוות ממאקו וחדשות הבידור הגיעו בהסעה מהמרכז. רק אני הגעתי מירושלים, באיחור, שכן לקח לי 25 דקות לעבור את 2 הקילומטרים מסוף גן סאקר עד גשר המיתרים. תודה עולם. בסוף הגעתי ופגשתי שם את יתר החבר'ה מצטופפים בצד האולפן שבו היו באמצע לצלם פרק של מאסטר שף. אנשי ההפקה שהתרוצצו שם עם מצלמות וכבלים ושאר מרעין בישין ממש העריכו את זה שנתקעה להם בין הרגליים איזו בלוגרית עם תיק גב ו-2 שקיות מפוצצות בתבניות, קרשי חיתוך וסכינים. דפני ואנוכי פצחנו מיד בקריאות התלהבות של "היי הנה החדר שהשופטים טועמים בו מנות במשימות ההדחה!" "הנה המרפסת שמי שקיבל חסינות עומד עליו וצועק לאלה למטה מה לעשות!" "הנה הדלת מאחורה שהמודחים יוצאים ממנו!". אפרופו היציאה הזאת, היא תמיד היתה נראית לי נורא מזוייפת בטלויזיה, עם בניין כזה בסגנון ישן וצמחים... הייתי בטוחה שזו סתם יציאה לאולפן עם פוסטר של בניין ועציצים. אז מסתבר שזה אמיתי :) 

בגלל שאיחרתי לא זכיתי לראות את המתמודדים, אבל כן זכיתי לראות את צוות הניקיון בפעולה, שזו אטרקציה בפני עצמה. בתור אחת שחונכה מגיל צעיר שחלק אינטגרלי מתהליך הבישול זה הנקיון ושטיפת הכלים שבסוף, תמיד התפלאתי איך העמדות, שנראו מוכות הוריקן בסוף המשימה, נראות פתאום נקיות, ומבהיקות בשלב השיפוט. איך הם עשו את זה כל כך מהר? ובכן יש להם צוות נמרץ של חבר'ה שפושט על העמדות ומצחצח אותן תוך 60 שניות בערך. אחד מעיף את הכלים, השני אוסף את המצרכים, השלישי מנקה משטחים, הרביעי עובר עם ספריי שגורם לכל העסק להבריק...  בטוחני שאם הפרס במאסטר שף היה שהצוות הזה יבוא וינקה לך את הבית כל יום במשך שנה, כולם היו רצים למיונים.

ראינו גם צילום של הסגמנטים של קופסאות ההפתעה - אתם מכירים את זה, כשיש קופסאות עם מרכיבים שונים ויש את הקטע שמראים לצופים מה יש בקופסאות השונות. תוך כדי צילום של אחת הקופסאות, הממונה על הרמת מכסה הקופסא הפילה בטעות בלוק סכינים ענק שעמד ליד. מיותר לציין שכולנו, בוגרים שכמותנו נקרענו מצחוק.



בשלב כלשהו מיצינו את האולפן הראשי, והלכנו לאולפן ליד כדי להתחיל במשימות שלנו. אולפן ענק עם שלטי מאסטר שף בכל מקום, שמונה עמדות במרכז החדר, מדפי כלים מקדימה ומקרר בשר ודגים בצד. בעמדה שלי היה חור במקום תנור. לא נורא אמרו אנשי ההפקה, ותוך 5 דקות גלגלו פנימה תנור והתקינו לי אותו בעמדה. כך עשו גם עם הכיריים בכמה עמדות. מודולרי מאוד. התקשקשנו קצת אחד עם השני, הצטלמנו, והאיש מחדשות הבידור ראיין אותי. מור: "את יודעת שהתראיינת כרגע לחדשות הבידור??" אני:"לא... אה, מה זה? איפה זה משודר?" כצפוי, לא שידרו את הראיון הזה, בו דיברתי על מיכאלנג'לו וניסיתי לשכנע את הבחור, שביצע גם את המשימה, שהשופטים שרופים על אבקת מרק.



אז איש נחמד ששכחתי איך קוראים לו (ושעזר לי ולמור מאוד בייעוץ תוך כדי המשימה ובצלחות, סליחה איש נחמד!) הסביר לנו איך הדברים הולכים לעבוד ולקח אותנו לסיור במקרר הבשרים והדגים. וואו. המון סוגים של בשר. ומלא דגים. אין דברים כאלה. אם יש דבר אחד שאני מתחרטת עליו בחוויה הזאת זה שלא ניצלתי את חומרי הגלם המהממים שהיו שם. מרוב לחץ לא רציתי להתחיל להתעסק עם חומרים שלא הכרתי. חבל. פשוט חבל.

עז קטנה וטורדנית: אין מים זורמים בעמדות. יש שם כיור, אפשר לשפוך מים לתוכו אם צריך, אבל הברז לא עובד. יש בקבוקי מים בצד. בעע. אני צריכה להכשיר כלים פה! איזה בזבוז. אני בטח היהודייה הראשונה שהכשירה סירים עם מים מינרלים. טוב נו, פה זה מאסטר שף יש לנו סטנדרטים.



קיבלנו את קופסאות ההפתעה הסגורות לעמדות שלנו, וסוף סוף השופטים, בכבודם ובעצמם נכנסו לאולפן. לקח לנו קצת זמן להבין שאנחנו אמורים למחוא כפיים, רובנו פשוט בהינו בהם בתדהמה. חיים כהן הסביר את הכללים - שעה וחצי, מנה אחת, רק ממה שיש בקופסא ובמקררים - איחל לנו בהצלחה ואמר את המילים האלמותיות "התחילו לבשל!". אז כבר ידענו שאנחנו צריכים למחוא כפיים. 

הנפנו אל על את מכסי הקופסאות, ואז הנפנו אותם שוב, כי הצלם פיספס. חלקנו לא הצליח לתפעל את מכניזם ההפעלה המסובך של המכסה ונעזר באנשי ההפקה בפתיחת הקופסא. לא שזה קרה לי.


פעם שלישית גלידה (עם פיסטוקים מקורמלים וקןנפי פסיפלורה)
ואז... ואז... בהיתי במרכיבים במשך כ-20 דקות. גירדתי קצת בפדחת, הסתכלתי על תכולת הקופסא מזוויות שונות, שירבטתי בפנקס שנתנו לי וניסיתי לקושש רעיונות "אולי אני אכין אורז עם... אה אין לי אורז. טוב אז אני אכין סלט כזה של... רגע... אין פה חומץ או לימון. אז אולי מאפה? הממ, אין שמרים או אבקת אפייה..." שום רעיון לא בא. כלומר, היו לי המון רעיונות הם פשוט לא היו ברי ביצוע עם המרכיבים שהיו לי. איפה העדשים והבורגול שאני רגילה אליהם? איפה התבלינים? איפה המזווה שלי??


תכולת הקופסא: חציל, עגבניות, עגבניות שרי, 2 בצלים, גזר, ראש שום, פלפל חריף, כוסברה, זיתים, טחינה, סילאן, תפוחים ירוקים, בננות, שזיפים, חמאה, שמנת, יוגורט, קוקוס, פיסטוקים, שבבי שקדים, שוקולד מריר וחלב, ביצים, קמח, קמח תופח, סוכר לבן, סולת ושמן זית. נראה לי שזהו. נשמע המון נכון?
הרגשתי שהמרכיבים מושכים אותי לכיוונים בנאליים. עגבניות, חצילים, כוסברה, שום. וואלה יופי, גילית את אמריקה. בגזרת המתוקים גם לא נראה מבטיח. שוקולד, שמנת, חמאה, פיסטוקים... אפשר להגיש סוליית נעל בשוקולד ושמנת וזה יהיה טעים. זה לא בדיוק מעיד על גאונות קולינרית. אוף. התחלתי בלעטוף את החציל באלומיניום ולזרוק אותו לתנור. אין לי כיוון בכלל, אבל מי יודע. אולי עוד אשתמש בו.

בזמן שהתבשלתי עם עצמי החלטתי לפחות להכשיר כמה סירים. אבל אז צריך להחליט איזה סירים להכשיר. אם אני לא יודעת מה אני מכינה איך אדע אילו סירים להכשיר? אהה!! כן, בשלב הזה הלחץ התחיל להתגנב לי ללב. רוב המתמודדים (זה לא תחרות! תירגעי כבר!) התחילו לקצוץ ולטגן, ורק אני מרתיחה מים כמו עאמה. אולי אני אקרא לזה מרק כשרות? מרק עדין ופשוט, שחוזר למקורות... טוב לא. 

בסוף התבייתתי על הפלפל החריף, הכוסברה, השום והקוקוס. זה הזכיר לי את שילוב הטעמים באורז קוקוס חמוץ חריף שאני אוהבת. אבל מה לעשות עם זה? לעזאזל אין לי פחמימות. אז החלטתי לייצר פחממות בדמות חביתיות/בלינצ'ס/קרפים. מה בדיוק יהיה בפנים? נחליט אחר כך. הסירים הוכשרו, הבלילה הוכנה, בצל נקצץ וטוגן (תמיד צריך בצל מטוגן לא?) ואז שמתי לב שהבלינצ'ס השני לא מתבשל. ושהבצל הפסיק לרחוש. ושהאור בתנור כבוי. וגם האור בכיריים החשמליות. אופס. אין חשמל. הפקה הצילו! 


אני מבשלת לי בכיף, לא מבינה עוד את גודל הברוך שהולך לתקוף אותי. שימו לב לבקבוקי המים...
הפסקת חשמל של 20 דקות בעמדה שלי, בדיוק כשהתחלתי לבשל השמידו סופית את הסיכוי לא להילחץ בטירוף. אנשים עם כבלים וחוטי חשמל נברו שם בארונות ולא יכלתי לעבוד בכלל. דפני הציעה לי את העמדה שלה ברוב נדיבותה, אבל גם שם לא היה חשמל מסתבר. היא פשוט סיימה כבר את הבישולים אז היא לא שמה לב. אררג. סיירתי בינתיים בלוקר הבשר, ולקחתי לי בשר טחון ושומן כבש. אולי אטגן משהו בשומן כבש. סוף סוף החבר'ה תיקנו את התקלה וחזרתי לעבוד. בצל! שומן כבש! בשר טחון! חציל קלוי! אופס שכחתי בכלל את הפלפל והשום! טוב נוסיף עכשיו לא נורא! לחץ לחץ לחץ! חצי מהבלוגרים כבר מצלחתים ואני עוד לא סגורה על מה המנה שלי בכלל, שלא לדבר על זה שהיא לא מוכנה. עפר שהיה בעמדה לידי הציל את חיי - הוא ניקה את המג'ימיקס שלו (עם בקבוקי מים להזכירכם!), זרקתי לתוכו עגבניות שרי, כוסברה ומלח, והוא חזר אלי עם סלסה. אביר בסינר לבן. 

תערובת הבשר היתה קצת תפלה ולא במרקם מהמם - יצא קצת רירי כזה בגלל החציל. הוספתי קוקוס קלוי, ועוד קצת מלח וזהו, זה מה יש, חייבים לצלחת. בשילוב עם הסלסה יצא לא רע. לפחות אוכל מגולגל בחביתיות מתצלחת (בניין התפעל, הווה, שורש צ.ל.ח.ת. זה לגמרי מילה) יפה. גילגלתי שלושה טורטיות, וחתכתי באלכסון, בחרתי את שלושת החצאים האסטטיים יותר, והעמדתי במרכז הצלחת. התבחבשתי קצת עם הקישוט (טחינה? כוסברה קצוצה? עוד סלסה? כל התשובות נכונות?), אבל בסוף זה נגמר. אל תחשבו שעשיתי את כל זה בשעה וחצי עם הפסקת החשמל הזאת. קיבלנו תוספת זמן.


לפחות זה נראה טוב...
לקח זמן מרגע סיום המשימה עד שהשופטים באו לטעום, וכולנו הסתובבנו סהרוריים, מנסים להירגע מהאדרנלין והנרבים המטורפים. מור, טל ואנוכי ניצלנו את ההפסקה כדי לבקר באולפן של דה וויס, שהכיל גם את השירותים. זה היה ככל הנראה מסע השירותים הכי מצולם בהיסטוריה. 
עמדנו עוד קצת בחוץ וקשקשנו, וגיליתי פרט מידע *מאוד חשוב* (!!). נכון אם אתם רואים את התוכנית באינטרנט ואתם נכנסים לעמוד של מאסטר שף כדי לצפות בתוכנית, אז יש תמיד תמונות ספויילריות של מי הודח? נכון שזה מעצבן? אני צריכה לבקש מהאיש שיעלה לי את התוכנית בבראוזר כדי שאני לא אראה את הספויילרים. בקיצור, אם לא הולכים דרך הדף של מאסטר שף אלא של מאקו VOD, אז אין ספויילרים! נכון אדיר? כולי מרוצה מעצמי.

כשהשופטים חזרו זכינו לראות איך המנות שלנו החזיקו חצי שעה בטמפרטורת החדר. קצת הגרת נוזלים, קצת התעייפות מרכיבים, הרבה התקררות... היה פחות מגרה משהיה חצי שעה לפני. אבל למי אכפת? השופטים עוברים בינינו ומשוחחים איתנו! חיים כהן מגיע אלי ושואל אותי מה הכנתי. "זה אה... כזה בשר עם אה..." פתאום נעלמו לי המילים. כלומר, לא פתאום. תמיד נעלמות לי מילים. לכן אני בלוגרית ולא שדרנית רדיו. ולא ידעתי אם להגיד בלינצ'ס או קרפים או חביתיות. חיים כהן כנראה הבין שאני במצב של הלם מתקדם אז הוא עבר לעפר עד שהתאפסתי על עצמי. אחרי זה הוא חזר, טעם, עלה על זה שהיה קוקוס בפנים (לא ניסיתי להתקיל אותך חיים באמת! פשוט שכחתי שזה שם) ואמר שהיה מעניין. מיכל אנסקי עברה והחמיאה על החביתיות. נראה לי שהם ידעו שזה בינוני אבל לא ראו צורך לקטול ועל כך אני מודה להם. אייל שני ויונתן רושפלד לא הגיעו אלי וכנראה טוב שכך. לא הייתי רוצה לפגוש אותם עם מנה שאני לא לגמרי עומדת מאחוריה.


למה אני מסתכלת על מיכל אנסקי כאילו אני רוצה להרוג אותה? אין לי שמץ.
השופטים סיימו את מסע הביקורות ובאו כבר לצאת ופתאום קלטתי שאת התמונה המשותפת של מיכאלנג'לו ואייל עוד לא השגתי. למזלי, הכריזו על תמונה קבוצתית ואצתי רצתי למר שני וביקשתי ממנו להצטלם עם צב הבית. בחיים לא יכלתי לצפות את תגובתו. "אני מת על צבים! אני מגדל שישה צבים בבית וכל בוקר אני מביט בהם ומלטף אותם שעה!" ברצינות. לא יכלתי להמציא את זה. דפני הייתה עדה. בשלב הזה קצת היססתי אם להפקיר בידיו את מיכאלנג'לו מחשש לתמימותו, אבל מיכאלנג'לו שם את נפשו בכפו, ואני שמתי את מיכאלנג'לו בכפו של אייל שני וצילמתי אותם. ווהו! איזו תמונה גרועה יצאה לי!



מזל שהוא המשיך להחזיק את מיכאלנג'לו גם בתמונה הקבוצתית! 



בקיצור, כיף לא נורמלי, לחץ עצבים, היסטריה ובלוגרים ומארגנים מהממים. נסעתי הביתה וסירבתי להוריד את הסינר עד שנכנסתי בדלת והאיש ראה אותי. רק ב-4 בבוקר הצלחתי להירגע מספיק כדי שאוכל להירדם, והסתובבתי בהיי שנמשך שבוע (לכתוב טור למעריב! לעדכן בפייסבוק! להצטלם למעריב! לעדכן בפייסבוק!).

זהו נראה לי. אלו היו כ-2000 מילה (סורי... זה עדיין פי 5) על חוויית המאסטר שף שלי. תודה למיכאלנג'לו שהיה איתי לאורך כל הדרך. בכיס הסינר, תלוי על הברז, יושב ליד המנה... לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיו. כלומר, הייתי יכולה אבל אז אנשים היו עלולים לחשוב שאני שפויה. 



תודה כמובן לחבר'ה של קשת ולמיטל וענבל מ-ILoveFood שהרימו אירוע שאני לא אשכח עוד המון זמן.

יש מאסטר שף בראשון ושלישי ב-9 בערוץ 2 קשת. כדאי לכם לצפות כי אני מתכוונת לצחוק על זה בבלוג פה ושם, כפי שעשיתי בעבר.

רוצים עוד? (סה"כ 2000 מילים. קטן עליכם!) אני מעלה עוד מהתמונות המעולות של רועי ברקוביץ' בעמוד הפייסבוק של בישול בזול, ויש כמובן את הפוסטים של יתר הבלוגרים:
טולטולים
אוכל אמיתי 

9 תגובות:

  1. מתפעל, כשיש צ' בפ' הפועל, הופך ל-מפטעל. כלומר, מצטלחת :)

    השבמחק
  2. פוסט מקסים. וכל הכבוד למיכאלאנגלו, הוא נראה מאוד רגוע!!

    השבמחק
  3. אין לי מילים...את פשוט ענקית :-)

    השבמחק
  4. צחקתי מאוד, במיוחד מהתמונה עם מיכל אנסקי (והכיתוב הנוסף) ומאייל שני והצבצב.

    תודה :)

    השבמחק
  5. ביז, את הורסת וצחקתי גם בפעם החמישית (לפחות) שקראתי את הפוסט וכפי שאמרתי לך קודם - מהטור במעריב פשוט צחקתי בקול. יא מהממת פוטוגנית אחת :-)
    וכמובן שאת הכי גיבורה בעולם על זה שהתמודדת עם כל התקלות שהיו לך שם - הכלים שהיית צריכה להביא מהבית, המים בבקבוקים, החשמל ששיחק אותה דיוה ופצח בשביתה פתאום. וזה שהוצאת מאייל שני וידוי על צבא הצבים שלו (צבא צבים. אני לא יכולה עם עצמי, עם כמה שאני מצחיקה) - בכלל מגיע לך פרס ישראל במינימום.

    אבל אלפיים מילה? ילדה.. קפצי לביקור אצלי ותראי איך אנשים אמיתיים עושים את זה ;-) 4000 ומשהו פלוס הופעת אורח של מיכאלאנג'לו-כוכב-עליון. אה, ואין ספק שהתמונה האחרונה בפוסט הזה, תמונת הקאבר החדשה שלך בפייסבוק - של מי הרעיון הגאוני?! - היא התמונה הטובה ביותר בהיסטוריה של העולם כולו.

    השבמחק
  6. הרסת אותי לחלוטין!
    איך פספסתי שאייל שני אמר את זה איך??
    אני עדיין לא מאמינה שלא קיבלתי ממנו ביקורת
    אבל היה כיף אדיר

    השבמחק
  7. עכשיו אפשר לגלות שהתאהבתי בך ממבט ראשון?
    קראתי את הפוסט והתפוצצתי מצחוק. אני עדה שכל מילה אמת. החזרת אותי לחוויה הכייפית הזו וגם אני כמוך הייתי בהיי של שבוע.
    מקווה שנתראה שוב בקרוב.
    דפני.

    השבמחק
  8. הצחקת אותי מאוד...את כותב נהדר, תודה ששיתפת, נהדר!

    השבמחק