יום שישי, 10 בנובמבר 2017

להתאקלם

להתאקלם זה:

לזכור את מספר הטלפון האמריקאי בעל פה, ולא לבדוק כל הזמן בפלאפון ולהיראות כמו דביל.

לכתוב את התאריכים הפוך - חודש ואז יום - בלי להתבלבל. בדרך כלל.

להצליח להעביר את הכרטיס של הסאבווי בפעם הראשונה.
בלי להיכשל, להילחץ, לעכב את כולם, להיכשל שוב, להתחיל להזיע, לנסות שוב יותר לאט,
לתת לעצבניים מאחוריך לעבור כי לא נעים, לנסות שוב במקום יותר פנוי, לפתח חרדת ביצוע,
לשקול לקנות אוטו, ואז לגלות שבעצם נגמר הכסף בכרטיס.

לא לאבד אוריינטציה בכניסה לתחנת הסאבווי וביציאה ממנה.
ללכת ישר לרציף הנכון בלי שיטוט לחוץ ומיוזע. בהגעה לרחוב ישר להבין לאיזה כיוון
צריך ללכת, ולא לעמוד חמש דקות בפינת הכביש בניסיון ליישב בין מה שכתוב במפה
לבין שלטי הרחוב המתחבאים.

אפקט הדופלגנגר התמידי שוכך. בהתחלה כל הזמן הייתי רואה אנשים שמזכירים לי לרגע
חברים מהבית. הבלחות כאלה של "היי, הקול שלה נשמע ממש כמו של שלומצי", "הוא הולך
ומחזיק את הגוף כמו מוישה", וסתם הרבה אנשים שאני מסובבת אחריהם את הראש ברחוב
בלי לחשוב בכלל, כי לשנייה אחת משהו בהם הזכיר לי מישהו מוכר. עכשיו זה קורה הרבה
פחות. אני תוהה אם זה בגלל שאני מכירה כבר יותר אנשים וקצת פחות בודדה, או בגלל
שהמוח שלי פשוט התרגל לא לראות את החברים שלי...

ההזמנות באינטרנט יורדות מפעמיים ביום, לפעמיים בשבוע, לפעם בשבוע.
מי ייתן והמגמה תמשיך.

ללמוד להגיד תודה כל דקה כמו אמריקאים. ואמייזינג! סופר אמייזינג!!

העברית של הילדים מתדרדרת. הגדולה עדיין מבינה. היא דורשת ספרים בעברית באותה
מידה כמו אלה באנגלית. אבל כבר קשה לה לשלוף ולייצר את המילים בעצמה. תמיד דיברנו
באנגלית בבית והיא ענתה לנו בעברית. תוך שבוע משהגענו היא עברה ל-100% אנגלית,
ועכשיו כשכן מסכימה לדבר בעברית, אוצר המילים קטן משמעותית. כשהיא התחילה לדבר
באנגלית הרגשתי שנמחק לה חלק מהאישיות. ואז היא התחילה לגשש אם אפשר לקרוא לי
mommy, ולמחוק גם לי חלק מהאישיות.

לאפסן את המזוודה האחרונה בארון... חודשיים, ארבעה חודשים, אולי חצי שנה? אחרי שנחתנו.

ה"גוט שאבעס" כבר מתגלגל יותר על הלשון ולא נתקע בגרון.

להפנים שרק ישראלים ברברים שותים ישר מכוס הקידוש.
פה כל אחד שופך מעט לכוס שלו ושותה משם.

להפוך ליעד תיירותי בקרב החברים מהארץ. להגיד למתארחים שוואללה, חוץ משקדי מרק,
סקוצ'ים נורמליים, כיסויי ראש וקורנפלקס (האמריקאי ממש חד ודוקר!), לא צריך להביא לנו
כלום. אבל הלב עדיין מתכווצץ' כשהם עוזבים.

להתלונן על יוקר המחיה באמריקה!

וברוח זו, שירו איתי, למנגינת הלהיט של חולצות הטי הלבנות החלקות, Hey There Delilah:

היי לך ביזולה / ר. לוי

היי לך, ביזולה, איך הולך בניו יורק סיטי?
התרחקת מפה אלפי מילין, וסתם ככה תהיתי:
מה נשמע?
האם מצאת חנות זולה?
מה את קונה?

היי לך, ביזולה, יש לי עגבניות בשנקל,
ואת בטח מתבאסת כי אין אף פעם עוף בשקל
במבצע
גם לא לכבוד ראש השנה
או חנוכה

אווו יוקר המחיה… אווו יוקר המחיה, אווו ניו יורק כה יקרה… אווו יוקר המחיה...

לך יש ג'אנק בשלל צבעים,
ולי יש ירקות טריים
שלא עולים כמו חצי שכר דירה
תתפנני על אוריאו
פה לכולם יש אבוקדו
שלא מצריך שום מכירת כליה
(כשבעונה)

היי לך, ביזולה, תחזרי מניו יורק סיטי,
את סיפרת לי מה המחירים וכבר מיד חליתי 
איך אפשר
כשפרי וירק כה יקר?
והס מלהזכיר בקר
והגנים אלפי דולר
(זה העיקר)

5 תגובות:

  1. הלוואי עלי לחיות בני יורק... מקנאה בך
    כנראה שחיים בחו"ל שוכחים כמה קשה כאן

    השבמחק
    תשובות
    1. לא, לא שכחתי. גם בחו"ל יש קשיים, יוקר מחייה, הצטמצמות... יש פה אנשים בחובות, יש פה אנשים שנמנעים מביטוח רפואי כי אין להם כסף (מישהו בארץ מתחשבן אם לקחת את הילד לרופא? פה כן, כי זה יקר), יש פה הרבה אנשים שצריכים להשלים עם זה שכנראה לא יקנו לעולם דירה כי גם לגמור את החודש הם לא מצליחים.
      יש הרבה דברים נחמדים, ואנשים נחמדים בניו יורק, אבל אני מעדיפה בהרבה את הארץ, מכל כך הרבה סיבות. מגניב לבקר פה, אבל לגור זה סיפור אחר, זוהר הרבה פחות, בטח עם ילדים. אנחנו פה בשביל העבודה של הבנזוג, ובעז"ה נחזור מהר.

      מחק
  2. זה מה שהזמנתי כשהייתי באמריקה: https://www.amazon.com/gp/product/B00OOO3QA4/ref=oh_aui_detailpage_o07_s00?ie=UTF8&psc=1
    משום מה רק בישראל יודעים להכין סקוצ'ים נורמליים.

    השבמחק
  3. הי יקירה,אל תדאגי לגבי העברית והאנגלית. הכל יחזור ובזריזות. מנסיון. וכן, אפשר להשאר גם לחלוטין דו-לשונית וזה משאב יקר ומועיל. בהצלחה בראיית חצי הכוס המלאה!

    השבמחק
  4. בהצלחה רבה! כיף שאת מעדכנת.

    השבמחק